בגצ 117/22: פסיקת מזונות ילדים בבית דין רבני

הדיון בבג"צ שהתקיים ב- 23.11.2022 – בו עמותת "הורות משותפת = טובת הילד" הצטרפה כ"ידיד בית המשפט" – הוא נקודת ציון דרמטית: הן עבור אלה שבית הדין הרבני דן בתיק המזונות שלהם כיום, והן עבור כל מי שעתידים להתגרש בשנים שיבואו.

ועכשיו בהרחבה:
דיני מזונות ילדים נקבעים במדינת ישראל על פי הדין הדתי. במשך עשרות שנים קבעו בתי המשפט שעל פי דין זה רק האב חייב במזונות ילדים. המשמעות היתה שאבות שילמו מזונות בלי קשר לגובה ההכנסה של האם, ובלי קשר לזמני השהות שלהם עם הילדים.

בשנת 2006 נקבע (מה שאני מכנה) "עקרון ההפחתה" – כלומר שחובת המזונות עדיין חלה על האב, ורק עליו, אבל אם ההורות משותפת (כלומר שזמני השהות של ההורים דומים) אז מפחיתים במידה מסויימת את גובה המזונות שעל האב לשלם לאם (כיוון שבימים בהם הילדים נמצאים אצל האב הוא משלם חלק מההוצאות באופן ישיר והאם מוציאה עליהם פחות). את חיוב המדור של האב השאירו במרבית המקרים ללא שינוי.

עקרון ההפחתה יצר שיפור קל בלבד כיוון שהחיוב נותר של האב בלבד, או כמעט רק שלו. ואכן, לפי עקרון זה גם כשזמני השהות היו שווים או קרובים לכך, וגם אם הכנסות ההורים היו שוות – עדיין האב שילם מזונות לאמא. כך היה גם אם האמא הרוויחה יותר מהאב.

בשנת 2015 כתבתי מאמר מקיף "מזונות ילדים - בין מיתוס למציאות: הדין הדתי, הפסיקה ומה שביניהם" , שבו ניסיתי לשכנע את בתי המשפט שפסיקת מזונות ילדים על פי עקרון ההפחתה היא בלתי חוקתית. טענתי שבדין הדתי ישנן שתי פרשנויות לחובת המזונות, לכל הפחות מגיל 6 ומעלה, ושמבחינה חוקתית חייבים לאמץ את הפרשנות של הדין הדתי (שאליה הסכימו גדולי הפוסקים ובהם הרב עובדיה יוסף, הרב אלישיב ורבנים חשובים רבנים נוספים) לפיה לכל הפחות מגיל 6, החיוב במזונות ילדים חל בצורה שווה על שני ההורים. המטרה היתה לשכנע את בית המשפט העליון שיש כאן בעיה עקרונית וחוקתית, ושהוא צריך להתערב.

ואכן, בית המשפט העליון הרים את הכפפה ובפסק דין שניתן בשנת 2017 בהרכב של שבעה שופטים  – בע"מ 919/15 – קיבל את הטענה שעקרון ההפחתה, הקובע שעיקר החיוב במזונות ילדים הוא על האב מפאת היותו גבר, הינו מפלה ופוגעני. משום כך, קבע בית המשפט העליון פה־אחד, מגיל 6 ומעלה חייבים מבחינה חוקתית לאמץ את הגישה בדין הדתי הקובעת שחיוב המזונות חל בצורה שווה על שני ההורים (כמובן בהתאם ליחס ההכנסות שלהם וליחס זמני השהות).

ואכן, מאז 2017 בתי המשפט מיישמים את הלכת בע"מ 919/15 ופוסקים מזונות ילדים בצורה לא מגדרית, בהתאם ליחס הכנסות ההורים וליחס חלוקת זמני השהות שלהם.

הבעיה היתה בבתי הדין הרבניים. למרות שחלק מהדיינים בבתי הדין הרבניים הזדהו מאד עם הלכת בע"מ 919/15, בבית הדין הרבני הגדול שלט קו שמרני מאד. פעם אחר פעם הם פסקו שהם אינם כפופים להלכת בע"מ 919/15, בין היתר בטענה שהלכה זו ניתנה כשבית המשפט העליון ישב כבית המשפט לערעורים (ולא כבג"צ) ולכן בתי הדין הרבניים אינם כפופים לפסק הדין. לפיכך, הם המשיכו לפסוק לפי עקרון ההפחתה, ולחייב אבות לשלם מזונות לאמהות גם כשזמני השהות והכנסת ההורים היו שווים ואפילו כשהאם הרוויחה באופן משמעותי יותר מהאב.

בנוסף, העובדה שבתי הדין הרבניים הגיעו בתיקי מזונות לתוצאה כל-כך שונה מזו שאליה הגיעו בתי המשפט למשפחה, יצרה תמריץ חזק מאוד ל"מירוץ סמכויות", כיוון שלכל אחד מהצדדים היה חשוב להגיש ראשון את הבקשה ליישוב סכסוך, כדי שהוא או היא יקבעו האם מזונות הילדים יידונו בבית המשפט למשפחה או בבית הדין הרבני.

העובדה שפסיקת בתי הדין הרבניים הגיעה לתוצאות שונות מאד ממה שהיה מתקבל אילו היו מחילים את הלכת בע"מ 919/15 הביאה אבות רבים שנותרו במצוקה כלכלית בעקבות החיוב במזונות ילדים לעתור לבג"צ ולטעון שבתי הדין הרבניים דנו אותם לעוני בכך שלא יישמו את מה שנקבע בבית המשפט העליון בבע"מ 919/15. אבל עד כה, כל העתירות הללו נדחו. בג"צ סרב להתערב.

כשגיא רוה פנה אלי והציע שאגיש בקשה להצטרף כ"ידיד בית המשפט" לעתירה שהגיש אב נוסף בנושא חשבתי שהסיכוי להצליח קלוש. בג"צ כבר הביע את דעתו – הוא אינו רוצה להתערב. היו סיבות נוספות שבגינן חשבתי שסיכויי ההצלחה קלושים. אבל מי שמכיר את גיא רוה יודע שהוא לא מוותר בקלות. הוא מתעקש ומתעקש עד שהוא מצליח. ההישגים שהוא הגיע אליהם עם "הורות משותפת = טובת הילד" מדברים בעד עצמם.

וכך מצאתי את עצמי מכין בקשה מקיפה להצטרף כ"ידיד בית המשפט", כשעו"ד שי שמחיוב שייצג את האב בעתירה שיתף פעולה וסייע בכל מה שהייתי צריך.

האסטרטגיה שלי היתה לשכנע את בג"צ להתערב בטיעונים מסוג אחר. בבקשה שהגשתי לבג"צ הסברתי מדוע חשוב שנצטרף כ"ידיד בית המשפט". טענתי שמה שעומד על הפרק אינו רק האב הספציפי. מה שעומד על הפרק הוא שלטון החוק והאם בתי הדין הרבניים כפופים לבית המשפט העליון.

שופטי ההרכב (כב' השופטים סולברג, וילנר וברון) החליטו לצרף את הדיון בעתירה זו לעתירה אחרת שעסקה בשאלת הסמכות של בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים וזאת כיוון ששתי העתירות עוסקות בשאלות הקשורות זו לזו.

כבר בתחילת הדיון היה ברור שהטיעון שהעלתי כ"ידיד בית המשפט" בדבר שלטון החוק והאם בתי הדין הרבניים כפופים לבית המשפט העליון הוא, מבחינת שופטי ההרכב, לב העניין. השופטים היו ממוקדים מאד בעיקר בשאלה אחת – האם בתי הדין הרבניים רואים את עצמם ככפופים ומחוייבים להחלטות של בית המשפט העליון. נציג היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים ניסה להתחמק, אבל שופטי בג"צ לא אפשרו לו. לאחר מאבק לא פשוט הוא נאלץ להודות במה שטענתי בבקשה – בתי הדין הרבניים רואים את עצמם ככפופים רק להחלטות של בית המשפט העליון כבג"צ, אך הם אינם רואים את עצמם ככפופים לפסקי הדין של בית המשפט העליון כשבתו כערכאת ערעור (כפי שהיה בהלכת בע"מ 919/15, שם ישב בית המשפט העליון כערכאת ערעור).

הודאה זו של נציג בתי הדין הרבניים היתה הישג חשוב מאד, אבל נותרה משוכה משמעותית. הייתי צריך לשכנע את בג"צ שגם כשעוסקים בדין הדתי (כמו במקרה של מזונות ילדים) – בית הדין הרבני צריך להיות כפוף לבית המשפט העליון. נציג היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים ניסה להביא אסמכתאות משפטיות לטענתו שבתי הדין הרבניים אינם כפופים לבית המשפט העליון כשהסוגיה היא פרשנות של הדין הדתי. אך בג"צ השתכנע ע"י הטיעונים שלי שהדבר מסכן את המבנה ההיררכי של שלטון החוק כמו גם את מחוייבות ערכאות המשפט השונות לקביעות החוקתיות של בית המשפט העליון. סייע לכך שמוטטתי את האסמכאות שניסה להביא נציג היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים.

ממה שאמרו השופטים בדיון, וצריך להגיד את זה בזהירות המתבקשת, נראה שבג"צ עומד לפסוק כי בתי הדין הרבניים כפופים לבית המשפט העליון, גם כשעוסקים בפרשנות של הדין הדתי, ולכן שהלכת בע"מ 919/15 חלה על בתי הדין הרבניים.

העובדה שבג"צ השתכנע שבתי הדין הרבניים חושבים שהם אינם כפופים לו (כפי שכיניתי "מרידה במלכות" ויצירת אנרכיה משפטית), סייעה לעתירה שצורפה אלינו ושעסקה בשאלה האם לבתי הדין הרבניים יש סמכות לדון במזונות ילדים ללא הסכמת שני הצדדים (מה שמכונה בשפה המקצועית "הלכת שרגאי").

בעתירה זו היו 4 עותרים. במישור האישי היה לי תענוג לראות שבין עורכי הדין שבעתירה זו היו 3 עורכי דין שהיו סטודנטים שלי, ואחת (עו"ד מאיה רוטנברג) שהיתה עוזרת הוראה בקורס שלי. תמיד מרגש אותי לראות סטודנטים לשעבר, שהופכים לעורכי דין ומיישמים את הדברים שלימדתי אותם. נחת!

לעמדת העותרים, שעל פי פסיקת בית המשפט העליון, לבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ילדים (אם אין הסכמה של שני הצדדים) הצטרף גם נציג היועצת המשפטית לממשלה. אכן, צדקו השופטים כשהחליטו לצרף את שתי העתירות. מעבר לעובדה ששתי העתירות עסקו במזונות ילדים בבתי הדין הרבניים, המשותף להן הוא ששתיהן עסקו במעמדו של בית המשפט העליון ובכפיפות של בתי הדין הרבניים אליו.

על בסיס הדברים שאמרו השופטים במהלך הדיון, הצפייה היא שבג"צ יפסוק שלבתי הדין הרבניים אין סמכות לדון במזונות ילדים ללא הסכמה של שני הצדדים, וגם בתיקים שבהם דנים בתי הדין הרבניים, כגון כשיש הסכמה, הם יהיו חייבים ליישם את הלכת בע"מ 919/15.

אם כך אכן יהיה, המשמעות של שתי העתירות הללו תהיה דרמטית. בעיני, בראש ובראשונה המשמעות החשובה תהיה בהחלת המשפט החוקתי ואיסור האפליה – גם נגד אבות – בכל הערכאות במדינת ישראל. שהרי הלכת בע"מ 919/15 קבעה שאפליה נגד אבות מפאת מינם היא אפליה אסורה. נקבע שם שהעקרונות החוקתיים במדינת ישראל אוסרים זאת, ושכל ערכאות המשפט חייבות לפרש את הדין באופן שלא יפלה בין אבות לאמהות.

המשמעות הקונקרטית של ההכרעה בעתירות, אם אכן ייפסק כפי שמצופה, היא החלה של הלכת בע"מ 919/15 בכל הערכאות, ביטול סמכות בתי הדין הרבניים לדון במזונות ילדים ללא הסכמה, ואגב כך גם ביטול מירוץ הסמכויות. פסיקה זו תשנה את חייהם של עשרות אלפי אנשים. הן אלה שבתי הדין הרבניים דנים בתיקי המזונות שלהם, והן כל אלה שעתידים להתגרש בעתיד.

למרבה הצער, הלכת בע"מ 919/15 מתייחסת רק לחיוב במזונות ילדים מגיל 6 ומעלה, ולכן העתירה אינה משפיעה על אופן פסיקת מזונות ילדים לגבי ילדים שהם מתחת לגיל 6. עדיין נשאר מה לתקן. אך לגבי ילדים שמעל גיל 6 החיוב של ההורים לדאוג לצרכים הכלכליים של הילדים יוחל גם בבתי הדין הרבניים על שני ההורים בצורה שווה, בהתאם ליכולות הכלכליות שלהם ובהתאם לזמני השהות שלהם עם הילדים. גישה זאת תאפשר להורים להיות הורים מעורבים, דבר שהוכח שמבטא את טובת הילדים, מבלי שבית אחד יצטרך לחיות בעוני כדי לכלכל את הבית האחר, מצב שהיה מקובל למרבה הצער על פי עקרון ההפחתה.

נוסף לכך, כאמור, הביטול של מירוץ הסמכויות הוא כמובן דבר מבורך וחשוב בפני עצמו.

במהלך הדיון, כשכבר היה ברור לאן נושבת הרוח, ישבתי בפני הרכב השופטים וחשבתי על הדרך הארוכה שעשיתי. תחילה, המאמר עליו עבדתי כמעט שנה, ששכנע את בית המשפט העליון ב- 2017 לזנוח את עקרון ההפחתה ולקבוע (שמגיל 6 ומעלה, בינתיים) החיוב במזונות ילדים חל בצורה שווה על האבא ועל האמא. אחר כך,  המאמר שהביא את בתי המשפט לפרש את הלכת בע"מ 919/15 בצורה נכונה ("מהפכת מזונות הילדים: בעקבות פסיקת בית המשפט העליון בבע"מ 919/15"). ועכשיו, הכפפת בתי הדין הרבניים להלכות בית המשפט העליון, ובמקרה שלנו לבע"מ 919/15.

זה הישג של אנשים רבים וטובים שעובדים כל אחד בדרכו למען תיקון פני החברה ואני שמח על הזכות להיות חלק מהם. אני מודה לגיא רוה על העקשנות המבורכת שלו, לעו"ד שי שמחיוב שהיה תענוג לעבוד במקביל אליו, לתלמידים שלי שהיא כיף לראות אותם בפעולה, וכמובן לבג"צ, שלמרות שדחה הרבה עתירות קודמות בדיוק באותו נושא, הסכים הפעם לדון בהרחבה בעתירות הללו ובעזרת השם יקבל את הטענות שטענו.